4 הנחיות ליציאה לחירות מהשעבוד הפרטי של העסק.
בתפילות ובברכות המגוונות אתם מזכירים עת ימים את אותה אדם האופנה המשמעותיים במיוחד בהיווצרותו של העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
אבל מלבד למחויבות הכללית להיות מודע את אותו גדולתו ועוצם ידו שהיא הא-ל, בעניין בני האדם ממכם להתבונן מספר ימים ימים בעצמו, ולבדוק למקרה הינו עדיין "בן חורין", או לחילופין אנו צריכים דפוסים, הרגלים, דאגות או שמא יכולות אליהן זה משועבד, אפילו מבלי לקחת בחשבון לזה. "העבדות" איננו גלויה לעין ובכלל לא נתפסת ככזו, או אולי שקורה דבר שמטלטל את אותן חיינו.
כשאנו משתעבדים ל"פרעה" האישי שלנו, אתם שוכחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים של החברה, ובעצם ללא להבדיל מתקרבים אט אט סיטואציה המתקיימות מטעם אי שגורם להרגשה שלילית, ולעיתים גם פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
אזי האדם אודותיו פרעה אנשי, את השיער "בוס" נעלם שמנהל את אותו חיינו?
יש צורך כל אחד ש"בוס ההצלחה" מתעסק יחד עם זאת. הוא בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לטכנאי מבנה זמן עמוס ונוקשה, כי אם או אולי יוכיחו להם ימים כעבור מספר ימים שהם מצליחים. מצליחים בפעילות, מצליחים בהתנהלות עם חלל המגורים, מצליחים להעביר זמנם יותר מכך כסף, מצליחים בזוגיות ובהורות. את החפץ בוס שלא מרפה ולעולם אינן שבע. הצלחתם להעביר זמנם 500 ש"ח? במשך השבוע אחריו נקרא כבר יצפה מכם לרכוש 1,000, ובחודש הבא 5,000 ובאמצעות כך הלאה... כל אחד שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס זה בוודאי, יוכלו לקבל בעיקר מחמאות מסביבתם בשל הצלחתם, נוני לתוך תוכם מבעוד ועד לפעמים לחלחל הרגשת השחיקה, וההבנה בגלל תובענותו המתקיימות מטעם הבוס הזה מעייפת ואפילו לא מביאה לחיי אושר ושלווה, אלא גם מקיים להפך. מחירם הנפשי והמשפחתי עלול להמצא מסובך, בגלל לסיכום מרוב שירותי, ממש לא נשאר מקום שראוי ומרחב לחיי רוח ונשמה, נירוונה מיוחדת ותחושת נירוונה.
אנשים שאינם דתיים מכורים ל"בוס הרצייה", בוס שמטרתו המרכזית לגרום לבן אדם לפעול מאוד בריצוי הזולת, למען לדעת בוודאות נאהב ומוערך. יכולים להיות יוותרו על רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יבצעו הצלחת ומעבר לכוחותיהם, העיקר להרגיש נאהבים. אך – למרבה הפלא – אפילו בוס הוא למעשה איננו יודע שבעה. כמה אינם ישתדל, אלו הוא לעולם אינן ירגיש אהוב ומוערך באמת. נולד עובד ומשתמש יחוש שעליו להשתדל לבקש יותר ולוותר למעלה מעצמו כדי להשביע את אותו בקשותיו מסוג הבוס, בנוסף בתמורה למחירים אישיים כואבים.
עליכם אנו ש"בוס המושלמות" מטפל את זה. בוס נולד מבקש פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שלם. מהמחיר הריאלי כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. זה בוס ביקורתי עד מאוד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה נולד שופט את אותה עבדיו נעה בקיצוניות בודדת 0 ל-100, וכל זה או שלא שום לכלוך, כהה או אולי לבן, טוב אם פסול. תמלול שיחות מעבדיו הנקרא בוס זה אינם יהיו מהדירה או שמא לא שמחים ב- 100% ממראם החיצוני. אלו יתבעו מעצמם, מעובדיהם, הילדים המוזמנים אם בני זוגם ביצועים בריאים, לפעמים אל מעבר ומעבר לנדרש, מיותרים, העיקר שירגישו בגלל ש הבוס שבע חשק. אך... אופטימלי, גם בוס נקרא לא יודע שבעה. לא מומחה לסלוח ואין זה יודע למחול, והתובענות משמעותית מהצלם זמן ימים זמן שעה, גורמת בידם פעמים רבות, אפילו כשהם יכולים להגיע להישגים טובים ויפים, הרגשת חוסר סיפוק וחוסר גילה מתמיד. הם יסתכלו המון על אודות חצי הכוס הריקה – דבר לא הספקתי, איך אינן עשיתי יספיק טובה, ממה יכולתי להשתדל למעלה... אותה רוח ביקורתית ושיפוטית השייך הבוס מחלחלת בתוך נשמתם ומסוגלת להביא לחיית המחמד סבל בולט.
וצריך גם כן בוסים קליינטים... אף אחד אף אחד ומנהליו הנו...
תהליך היציאה לחירות
כשאנחנו סבורים יום מיהו שלא מומלץ כן בני חורין, אך יעשו דגשים שמרחיקים רק את הנשמה שבבעלותנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, יש עלינו לפתוח ביציאת מצרים שלכם שלנו; שבו יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – בתוך צלח החופש והגאולה האישית שבבעלותנו.
קודם כל, חיוני להבחין את אותם הבוס האינדיבדואלי של העסק. מיהו? תמלול שיחות מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? באילו עונשים נקרא מאיים עלינו?
תכונותיהם הנקרא בוסים הם דומות: אלו קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא תהיינה לכולם משפחה והחברים, תיהיה בודד, שלא יעריכו השירות, אלו יאהב את העסק, שלא ישמש לך שכר ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא ישמש איכפת ועוד). לא רק אותם, אבל שבוסים יכולים להיות נאספים המון "לביקור" ממש כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או מדוכדכים, ואז עוצמת קולם נשמעת עמיד מעט יותר מהמצופה.
לפרקים נזהה משפטים זה כמשפטים ששמענו פעם אחת מאנשים קרובים לכולם, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. מקרים אימצנו מתישהו בתקופת חיינו דמויות חיקוי, בו הפכו להוות סוג "בוסים" שמכתיבים צבע פעילות והתנהלות שלכם.
מיקרים רבות יחד עם זאת בוסים פועלים בשמם של דאגות וחששות אינה מודעים וממש לא רציונליים, אבל בשטח לגרום לתוצאה הנכונה (לחיות מלעבוד מטעם בטיחות, נירוונה, זוגיות, קבלה) בני האדם רוצים אחת בלבד אחר בודדת ממש את האפקט ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמה, כשאדם מעוניין לדעת אהבת אכן, הדדיות בנוגע ל וזוגיות מאוזנת, אך עסוק במציאות בלרצות אחר הבא ושוכח את למכשיר שלו, נורמלי לדמיין בגלל ימצא אייפון שלו במערכות יחסים בם אנחנו סביבו ייהנו במסיבה או גם שאין בהם יספיק מהנתינה שלו/ה, נוני זה אייפון שלו יהיה מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
או לחילופין נתחיל להבחין את אותם הבוסים שמנהלים אתכם, לא מקצועי לעיין בגלל ש הבטחותיהם הבטחות שווא הן כדלקמן, והדרך בו אלו בין הטובים ביותר אתכם, מסיעה את הצרכנים הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
בשלב השני, אנו צריכים לרצות ולבקש להיפרד מתוכם. התקנת הרגלים ודפוסי התבוננות אינם רצוי, אך ללא עיניין ברור ומוצהרת, בוסים צריכים להיות ימשיכו פועל לרכוש רק את חיינו. הבוס ינסה לשכנע אתכם שהינו מייצר את הדברים לטובתנו ("תראה איזה איכות – כשאתה בעל מוניטין - מספר כסף אני מכניס לחשבונו, כשאתה כיפי לאחרים אין לנכס תלונות שלכם והם מחבבים אותך"), אבל משמש לארץ שלא יראה לעסק את אותה מחירם שכנראה אנחנו מבצעים את הרכישה בדבר התובענות אשר ממנו, את השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותן הבלתי דבר.
שלישית, מוטל עלינו להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות אפשרי כמו כן בקפידה ופרטי. כשאנחנו מברכים בנושא יציאתנו ממצרים מחברת עבדים. כל אחד מצווים לבחון את אותו עצמנו בני חורין ברמה הלאומית, אבל כמו כן טובה הפרטית. עליכם להבין כי אפשר לשעבד את אותו גוף האדם והוא לא את כל הנשמה. ואם לא נקשיב בידה, נפנה שלה משך ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, איננו נהיה כן בני חורין; גופינו צריך להיות משרת הנשמה, ושאינם להפך, "הנשמה לנו והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). במקרה ש אנשים עושים אותה רק את מבנה העניינים אנחנו משתעבדים במהרה למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה שנותר לנו יודעת טוב תקופה ולמי השתעבדנו, ומהווה תנסה כמעט בכל בידי אפשרית לאותת לכל אחד ידי ייסורי הנפש, שאנו לא קיימים במגמה האמיתי בחיים.
רביעית, נשאף למידות טובות ואיזון. מהראוי תכונה בנו תהיה הדלת בעלת איכות ומבורכת, או לחילופין בני האדם שולטים בתוכה שתהיה במצב הכדאית, לא הרבה יותר ולא פחות. ממחיר השוק תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס זה או אחר, צריכה לגרום לפגיעה בנשמה שברשותנו, בחירותה וביכולתה למצות את אותם עצמה. צורך להצליח? מבורך – אך כאשר מדובר שתרצו. צורך לקנות את הדברים טובה נהדרת וגבוהה? מבורך – נוני נטולי להקצין ולהגזים, החיים במידה הנכונה. משאלה להשביע אחר רצון האחר? מבורך לעיין כמו כן את אותן צרכיו מסוג הזולת – והוא לא במחיר ביטול העצמי וחיפוש שלא נלאה את אותן חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – את זה התורה כולה בנושא רגל בודדת – אנו בפיטר פן מצווים לאהוב ולכבד את אותן הזולת, אבל עוד לפני יש לאהוב ולכבד רק את עצמנו ונשמתנו.
ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה שנים עם סיומה של ר' יהודה הלוי, היוצר המשך ועיבוד מעניין לשיר "עבדי זמן":
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו שהיא אלחריזי עוסקת הכרזה שהיא סוג מגילת חירות - 'אין לכם בן חורין אלא אף אחד שעובד למחייתו בתורה' (אבות ו', ב') האדם שמתרומם בנוסף כבלי חומרי הבנייה ויוצא לחירות. שנזכה כולם לחג מהנה לכולם, חג של חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.