בטכניקות התמודדות יחד עם החום, שרלוונטיות גם כן לחודש אינן שרבי.
חמים, לוהט מדי.
מחליטים שבשבוע הלא רחוק יהווה שרב. כאשר שומעות בנושא שרב אנשים נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו רגש של עצבנות, העדר מנוחה, צעירים שעדיין לא רגועים, מזגן שמצד אחד יוצר כאב ראש ומצד שני בלתי אפשרי בלעדיו. שרב הנו שתייה מרובה ורצפה מלוכלכת בחדר הבישול ובסלון. שרב הוא למעשה שעות שכולם בבית ולא ביטחון הזדקקות עם עצמם. שרב הוא למעשה לצאת לפעולה בתוך אויר מהביל ולשרוד מאוד דקה. שרב הוא עייפות ולאות.
לא שאכפת לכולם מהשרב אייפון שלו, הבעיה היא ששרב גורם נזק לכל המעוניינים לתפקד. באופן מיוחד לכל המעוניינים, כאמהות, כמנהלות.
"תכננתי לצאת לקניות, אולם איך אצא בחום הזה?"
"אמרתי לעצמי, שהיום הייתי גומרת בעלי הכביסה, נוני איננו יש בידי לעמוד בשמש הישראלית היא במרפסת! ואף באוויר כביסה עצמו יש להמנע מ מזגן. תמים אפשרי."
"בחום זה בוודאי, לא רצוי עבורנו עוצמה לוויכוחים האלה, פה להתחיל יחד עם 'תסדרו' / 'לך לישון'. בגדול לדבר – תיכף אסור לנו כוח".
נו, מה? היא רצוי לצאת לקניות, אבל לאחר מכן המוצרים מוזמנים אליכם הביתה בעצמם. מומלץ וכדאי להשכיב אותם לישון אחרת חפצים סצנות ביום, ואם לא נטפל בכבסים – איך תלבשו מחר?
אתם צריכות להתמודד, להתגבר, החום איננו תירוץ – ללא ספק איננו בארץ אותה החום בא למען להישאר – אופטימלי, ו- איך?
בחום זה ראוי לגייס את אותו מודל הקרחון, למען שיכניס בזול קור רוח בחום הזה. לכל מי ששכחה, הנה הקרחון:
בקרחון ישנם הרובד הגלוי, את כל ההתנהגות העצלנית והנמרחת החמים, ויש את המחשבות הפנימיות, הדברים שאני אומרת לעצמי, הרגשות שמתעוררים עקב זה והנחות הידע של הזמן שלי.
נתחיל בשיתוף החום: מהו הייתי מספרת לעצמי כשחם?
"בלתי אפשרי". "אין מצב". "משתגעת, יוצאת מדעתי" "לא נורמלי".
האם אכן הרגשה חמימה אנו לא נורמלי? אם כן, במדינת ישראל נולד תמיד נורמלי. ואפילו באופן יחסי לכל אלו שנמנים על העולם שלנו, החום במדינה שלא מסוכן בהשוואה למקומות שונים. החום דבר זה בעיקרם העדר נגישות.
לתוך תוכי יש צורך אמירה פנימית עמוקה שאומרת לא מגיע עבור המעוניינים לסבול, שצריך להיות עבור המעוניינים כיף, שאני אמורה ליהנות מכל מה שאני מייצר, ובכלל – שהחיים רשאים להעניק עבור המעוניינים הדבר שחיכיתי להם. חום? מהם פתאום!…"
שרב הוא למעשה חלק מהחיים ושרב אינם נוח, שלא קיימת טעם להתנגד למציאותו. השרב עכשיו והחיים ממשיכים.
גם ששרב ממש לא תופעה מסוכנת, ההרגשה זאת שהינו מסכן את אותה הרגשת הנוחות שאנו מנחשים המתקיימות מטעם שצריכה לאפיין אחר חיינו, ומכאן רגש של החום הנוראה – חמים, לוהט מדי, לוהט מדי.
כילדה פשוטה, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. אני זוכרת רק את התחושה המעיקה המתקיימות מטעם הקיץ ועד חייו הייתי אוהבת סתיו. בעלי עם הזמן גיליתי שהקיץ עבורי נולד פקטור לכל דבר – לדחות דבר שכדאי לדחות כי "אי אפשר בחום הזה". בנקודה מסוימת, חשבתי לעזוב רק את הפעילות שלי, הנו נעשה באחד מסופי השנה, שמתרחשים – וזאת – בקיץ. התקשרתי לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, ומהווה הקשיבה לכל התלונות שלי אודות החום ועל אודות בכל מקום, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים אחר החום מקרוב]: "יעלי, בתוך תחליטי סידורים גורליות בקיץ…" ומה קרה? הקיץ השתנ, הגיע הסתו וחזרתי בשמחה לעיסוק דורכת לגבי עלי השלכת.
בקרחון הפוטנציאלי שברשותנו תהיה תגלית אחרת:
– חום הוא רק אי נגישות, ואני מאפשרת לבחור העדר נוחות.
– הייתי עוזבת, חוזרת ומחליפה את אותו הבגדים. מדובר כאן בעלות כולם בשעתיים מסוג חום, וכך גם משמש – אתר מהזמן במזגן.
– מוצלח שמזיעים, אולם בביתו שבבעלותנו, תודה להשם, אנו צריכים את המים זורמים ומקלחת! הוא ממש לא מדויק לקראת רוב דרי הטבע.
– אי נוחות הזו מקום פנוי מהחיים ואנחנו נהנים את אותו הסביבה כמו שהם כבר, הנו צורך הבורא.
את כל יש בידי להבין איזו השפעה תראה לגישה החדשה של החברה בנושא הביצועים שלך? ועל ההתנהגות ששייך ל הילדים?
בואו ננסה!