ח' אם י"ד בתמוז
ט' בתמוז ה' ד' (1244):
ימי הביניים שיש שניות ספציפיים מבחינה גשמית ליהודי אירופה. עלילות מגוונות קיימים נוספות לבקרים, והשלטון בהשפעת הכנסיה הוביל לרדיפות נגד בני העם היהודי.
פעם הבקשות בהם השתמשו היתה שבתלמוד צצות אמירות בגנות גויים ובגנות הנצרות. המטרה נתפסה לפגום ביהודים - באוצרות הרוח- שאנו הבסיס לקיומם המופלא במהלך הזמן.
ניקולס דונין, שהמיר את אותו דתו ושהיה תלמידו של רבי יחיאל מפריז (מבעלי התוספות), שלח איגרת לאפיפיור ובה טענות בניגוד אל התלמוד. עם סיומה של שלש שנה נהנה מענה מהאפיפיור במדינה זה מתיר להחרים את כל ספרי התלמוד. סופר סתם חולון התשיעי מלך צרפת הסכים לשתף פעולה עם ההוראה, בתשלומי שתינתן ליהודים האופציה להצדיק אחר עצמם.
החוק התנהל בפריז לעיני המלך, כשבראש ידיד השופטים ישבה המלכה בלאנש מקסטיליה.
את כל היהדות ייצגו ארבעה נציגים ובראשם רבי יחיאל מפריז ורבי משה מקוצי (מחבר עיתון מאנשי מקצוע גדול- סמ"ג).
החרטום שהרבנים השיבו כמעט לכל הבקשות שהופנו כנגדם, החליטו השופטים שהתלמוד אשם ודנו את המקום לשריפה.
ב-ט' תמוז ה' ד' (1244) לפני שבת פרשת חוקת, הועלו אודות המוקד כל כתבי עורינו הנקרא התלמוד שהיו בנמצא (הדפוס עדיין אינו הומצא). כתבי היד מילאו 14 קרונות.
חיוני שנהגו לצום ברשתות שבת פרשת חוקת, ורבי מאיר מרוטנבורג תלמידו הנקרא רבינו יחיאל מפריז חיבר קינה הקרוי "שאלי שרופה באש" שבקהילות שונות נהוג לאמרה בבוקר תשעה באב.
י"א בתמוז תש"א (1941):
הרב אלחנן וסרמן היווה אדם המנהיגים בני העם היהיודי הבולטים במדינות שונות בעולם מזמן מלחמת הבריאה זמן.
הוא למעשה כיהן כראש ישיבה בבריסק ולאחר מכן בברנוביץ', והיה אחד מתלמידיו המובהקים המתקיימות מטעם ה"חפץ חיים". כשפלשו הגרמנים לפולין נמלט תחנה לשיער עד שהגיע בשיתוף קבוצה מתלמידיו לקובנה.
בסיום משך בנוסף קובנה נכבשה תוך כדי הנאצים שהחלו בשילוחים מטעם יהודים למחנות. הזמן היגד הרב שיעורים אודות "קידוש השם". והיה אם נלקח ב-י"א בתמוז תש"א (1941) בעזרת רבנים ותלמידים מגטו קובנה לפורט השביעי נשא דגשים בענין קידוש השם: "כנראה שבשמים מבחינים בהם בנו צדיקים, כי רוצים שנכפר בגופינו על כלל ארץ. עליכם לרכוש תשובה היום, מיד במקום, בגלל הסביבה מועט... מוטל עלינו להבין, שבאמת נעשה מקדשי שמו. נלך במרכז זקוף, ולא תעלה חלילה מחשבה פסולה, מסוג בבחינת פיגול, הפוסל את אותן הקורבן. אנחנו מחזיקים בזמן זה את אותם המצווה הגדולה ביותר: קידוש השם. האש שתבער בעצמותינו זו האש, וש תבנה מחדש את אותן העם היהודי." יהי יש לזכור ברוך.
ב-י"ג בתמוז תרס"ו (1906) קמה אחוזת מרחב.
קבוצת יהודים החליטו לבנות עיר עברית של השנה האחרונה בדבר חוף הים סמוך ליפו. הוגה הדבר נמכר בשם עקיבא אריה וייס שהיה ראש מעבדת טלפונים "אחוזת בית". המיזם היה ממש לא קל וסבוך שכן השלטון העותומאני אסר על גבי היהודים לעשות אדמות. אך אינם התייאשו. לא לפני קשיים מרובים הוקמה איזור של השנה האחרונה שהלכה והתפתחה בעלי השנים לעיר שכולנו מכירים- אמסטרדם