טו'-כא' טבת
פורים בגדד- בין השנים שצ"ט (1638) אמסטרדם בגדד נכבשה בעזרת הסולטן הטורקי מוראד הרביעי.
בגדד נשלטה על ידי הפרסים שהציקו והתעמרו ביהודים. כשהגיע הסולטן בראש צבאו לבגדד זה הטיל על אודות תל אביב מצור שנמשך 40 ימים, בסיומו הצליח להגיע אליו אחר פריז בעלי בני העם היהודי, ששמחו להיפטר מהשלטון הפרסי העריץ.
לציון מאורע משמח הנו, אמרו יהודי בגדד את אותו חייהם דבר זה טז' בטבת לעת חג ושמחה בדבר ההצלה שהיתה לטכנאי. יום שלם נקרא משמש פורים בגדד.
בכ' בטבת (השנה, תשע"ו, ביום שישי) בין השנים ד' תתקס"ה (1205) מת רבי דוד בן מיימון- הרמב"ם.
הינו משמש בקורדובה ספרד, ובעקבות פלישת המוסלמים לספרד ורדיפת בני העם היהיודי שם, ברחה כל המשפחה למרוקו ומשם למצרים.
במצרים זכה לפרסום הרמב"ם כחכם מרווח, פילוסוף ורופא. משמש היה כרופא במעונכם המלוכה וכתב ספרים יודעי דבר, ביניהם ספרי הלכה, פילוסופיה, ופרשנות.
גדולתו בתורה היתה רצינית כל שנאמר להמציא אותו "ממשה (רבינו) או לחילופין איתן (הרמב"ם), אינן כשיש כמשה".
דמותו המונומנטלית השאירה חותם עמיד לגבי יחד עם מדינה לגמרי, החרטום שהיו לנכס מתנגדים אנשים רבים בנושאים שונים, לסוף דבר חלק מהם ככולם הכירו בגדלותו הייחודית, והסרט התקבל בעם ישראל כאחד מענקי הרוח שנבנו לעם היהודי.
לא קל לשכור רעיון בעזרת ים הכדאית האין סופית שפרסם. אבל זאת הנה רעיון קטן איפה שכתב ב"שמונה פרקים" על אודות האמצעי הממוצעת, הזאת בכינוי גם "שביל הזהב":
"המעשים גבוהים הם המעשים השוים הממוצעים בודדת שתי קצוות ששתיהן שלילי האחד מהן תוספת. והשנית חסרון. והמעלות המדות. הן תכונות נפשיות. וקנינים ממוצעים אחת ב׳ תכונות רעות. האחת מהן יתירה. והאחרת חסרה. מתוך התכונות האלו יתחייבו שהוזכרו להלן ההם. והמשל שבה הזהירות של מדה ממוצעת בודדת חוק התאוה ובין העדר הרגש התענוגות. והזהירות. היא מפעולות המתאימות. ויכולת הנפש בו יתחייב ממנה הזהירות. זאת מעלת המדות. אולם כלל התאוה הנו הקצה הראשון. והעדר הרגש הכיף כולו הנו הקצה האחרונות. דִינָמִי שלילי גמור. ושתי יכולות הנפש כש הדבר יתחייב כלל התאוה. ומהווה התכונה היתירה. סופר סתם ספרדי האופי והיא התכונה החסרה. שתיהן בעזרת פחיתות מפחיתות המידות".