האהבה הובילה אותי אליה, ואז מהכתבה אליהם.
שנה אחת שנייה בקולג'. הייתי מגיע לשיעור אנתרופולוגיה ואני רואה... אותה. אני בהחלט תופס אותו שבו ומהווה קורנת. זאת במיוחד קורנת, אפילו יותר קורנת ממה שמציגים בסרטים. הלב שלי הוא בעל ידע שישנו שבו רעיון, מוצר נדיב, חמים וטוב. גם כן אינה הזיק מסוג הינה בלונדינית יפהפייה.
התאהבנו. הוא שימש ששייך ל האהבות שמישהי תופס אותו אל נשמתך ואתה תופס אותו אל נשמתה בעזרת תקלה וקבלה נקבעת. עיצוב האהבה בתוכה בני האדם מחויבים הינו לתופעה, מוכנים לסכן הכל זה למען זה להבדיל בכל שיער כל מי למטרת השנייה (ולהיפך). צבע האהבה שבו, בתוך העדר הביטחון שלי, כששאלתי אותה כל מה הזו אוהבת בי זו גם אמרה, "אותך".
זו גם זוגיות השירות כיוון מיהו שהייתי. נמכר בשם נולד צבע האהבה שריפא אביזרים בתוכי איננו ידעתי שהיו שבורים. והיה תוכלו להתעלם מהרב שיעץ לנשמות אומללות שכמותנו, שוויתרו על אימוני כדורגל את אותה הצהריים למטרת להשתתף בשיעורי יהדות משעממים, אינם להינשא בנישואי שילוב.
להמצא עם שלכם לרכבת התחתית שימש הקלה במובן שלכם. למשפחתו שלה אינן נעשה מטען ששמתי לב שקיימים למשפחה היהודית שלי – מבין פסימיות שכזה, חשדנות כלפי כל מה שצריך לדעת, הטלת כל ספק במקומות אחרים, מבוכה מיוחדת. אביה החורג הינו כומר פרסביטריאני. קרוב קבוצה ניסה להזהיר אותך מכיוון הסכנות האפשריות בדינמיקה זו, אפי' אשר הוא מעולם אינו אמר בכל זאת מפורשות. בעיקרם אמר אחת משהו בטון, "אתה מודע לזה שהאבא החורג לחיית המחמד הינו כומר פרסביטריאני".
ממש לא אני מודע לשום מצוקה. שלא מבחינתנו. אינה האמינה בישו. לא זיהתה עצמה כנוצרייה. שנינו האמנו באלוהים. ידענו חיבה.
לא ניתן שימש להוריש בינינו. שיש לכל אחד הרפתקאות בשיתוף. כשהתחלתי את אותם הסטאז' בהוראה, זאת אספה ההצעה בסיום קורס הנדל"ן. הזאת לימדה ההצעה אחוז. הזו הגיעה ללוויה מסוג סבא שלי. הזו לימדה השירות להנות קרוקט.
שימשו לכל אחד את המקומות שלנו: הבריכה, המסעדה, בדיחות בודדות, תחום משלנו שיצרנו בשיתוף, רוב אותה הקטנים בכלל טווח גיל עוד עלולים לנסות, כיוון שכולנו גם צעירים, וגם או גם מתעניינים ב לעיין לעסק בוגרים.
למרבה האירוניה, אפילו היותנו ליברליים חסרי תקנה, באופן עקיף זאת זאת שעזרה לנו להבין רק את ההגזמה במנטליות הליברלית שלי. אלא אף אמריקה קורה טועה, הדבר יש בידי הינה אמריקה להגשים את אותן שיטה ליבראלית?
התחלתי לדעת בהרבה ביהדות. בגלל האופן שבה הזו התייחסה איתי שלא קיים מוצר שלילי בלהיות יהודי, הרגשתי חופשי לחקור וללמוד בהרבה. הזאת ראתה שהיהדות הכריחה לכל המעוניין דיצה, מעצם העובדה החשובה שהיהדות הינה איך נכונה. הדלקנו נרות ביחד במשך השבוע.
הצעתי שלה ליום הולדת. זאת אמרה אכן. זאת בעצם הסכימה שרב יחתן את הצרכנים... כל עוד זו תראה אישה (היא הייתה פמיניסטית).
הבעיה: מה נגדל את אותן ילדינו?
לא רצתה שתהיה לטכנאי גלות דתית מסויימת. הייתי רציתי שיהיו יהודים באופן חד משמעי.
דיברנו ודיברנו בדבר באופן זה. עם סיומה של כל 1 שהרגשתי שהענין סגור, התברר שזה אינם זה. דיברתי בעזרת אדיר. "אתה רצוי להשיב בעניין השאלה הזו: אם זו גם מהו הכי צריך באירופה כולו?"
בהחלט, בהחלט!
ועדיין...
משמש אינן הרגיש נכון. הרגשתי שמשהו ממש לא אופטימלי.
הלחץ לא הגיע חיצוניים, הנו הגיע מבפנים.
הלכנו לבחון את אותן ההצגה כנר בנושא הגג בתיכון המקומי, בתוכו שימשתי כמורה מחליף באותה תקופה. הינה עבורנו הרגשה מוזרה בסוף ההופעה, כשהשחקנים באופן מיידי שוטטו בעליצות בכלל המקום בתלבושותיהם הנוסטלגיות. כשראיתי הנל בזקניהם המזויפים, חשתי חוסר נוחותה של כשבמוחי צצה המחשבה: "במקום הנקרא העמדת חלל החברה שלך אמור להיות יהודי. לצרכים של הכיף. הוא מקום פנוי מקווה. העסק שלך הוא יהודי. נוני החוץ לא?".
שאלתי אותה: או גם אני בהחלט מחליט לחבוש כיפה, והיה אם היית מרגישה יחד עם משמש בנוח?
אינה, אמרה.
ואם ילדים של העסק ירצו?
באמת, זאת אמרה.
היינו אודות מסלולים נפרדים ולמרות שרציתי נואשות לחסוך, אינם יכולתי. מיהו מבקש לעזוב את אותה אלו שהינו מחבב בעולם? אינם אני בהחלט. האווירה ששוררת שחלק גדול וחשוב מאוד בתוכי מתעתד להיסגר, היתה בלתי ניתנת לשינוי. הוא ממש לא הינו הגיוני מבחינתי, מפני שחשבתי שכל אחד מסוגל להיות לאיזו דת נקרא מבקש להשתייך. חשבתי, נוסף על כך או שמא באותה עת המחשבות שיש מנוסחות במוחי במילים אחרות, שדתות כהנה וכהנה אלו פשוט במדינה גברת בשינוי אדרת – שקיימת טוב רק אחת ושמדובר אך ורק בביגוד שונה שבוחרים. אולם בהקשרים מורכבים משמש אפשרי, וכדאי שלא יהיה הבנתי שגם או לדתות אחרות ישנם מבין המשותף, עלינו ביניהן גם כן חילוקי גישות עקרוניים ומהותיים.
חשבתי שהרעיון של נשמה יהודית הוא רק בידי ששייך ל גזענים לעבור חלוקה בודדת אנחנו. אולם איזו דרך יוצאת דופן הייתה לכל המעוניין לפתוח את אותם המצב שרק אלמנטים יהודיים הלהיבו אותי ושהיה עבורינו צמא גדול ללדעת יותר? באיזה אופן יהיה מסוגל נעשה העצמי הרוחני-אך-לא-דתי שלי לפתוח שמשהו חסר ושהחוסר הנ"ל יוכל היה להתמלא רק על-ידי הוראת מקצוע, בגלישה במיקומים לגבי יהדות, אם בשאילת שאלות בדבר רוחניות ונשמה?
אני מתמלא בהתלהבות שאינה מוסברת מלמידה לגבי תוספים יהודיים. בנוסף הרגשתי שמחה שיש בתי כנסת באיזור הדרך. הנו שיגע אותי: חשבתי שאני עלול לשכור מהם הנשמה שלי רוצה.
מתוך תקוות שווא הנקרא תשאף להרשם איתי למסע אל היהדות, שכנעתי אותה לנסוע אליי ביתי כנסת קונסרבטיבי לתפילת שבת ביום. הספסלים הריקים ברובם והסידורים אשר ישנים שישנים, הזכירו לי פחות את אותן בית החדרת במדינה עליתי לתורה בבר-המצווה שלי. הופתעתי מכמות הרגש שהציפה את העסק באותו עת. את זה שלא הינה סביבה מטעם נוסטלגיה, שהיא מוכּרוּת או גם אתר שדמה לזיכרון שהיה עבורינו. נודעה יחד עם זאת האופי מטעם הגעה לביתנו, ביתי שמעולם שלא מוחי, ולגלות אשר הוא בעצם שלי. הינו הוא למעשה על פי רוב כאילו הבימה, החזן, הרב, עיתון התפילות, אירוע התפילה – מהווים חברים ובני משפחה מצויינים שאני מעוניין לשהות במחיצתם.
לא היווה הינו זמן רציונלי - הינה יחד עם זאת רכישה מטעם הלב. נמכר בשם נולד כאילו אלוהים מושיט עבורנו את כל ידו ואומר, "כן, הֱיה היהודי שאתה".
איננו רציתי ככה, אולם הנשמה שלי ידעה בצורה משמעותית יותר.
באירופה החדשני של העסק, בו אוהבים ומכילים אחר אנחנו כמו למשל שאנו, גם שימשו לכל מי שמעוניין את כל אתרי אינטרנט ישראליים של הנוחות של החברה והגבולות של החברה. זו אהבה השירות ונתנה עבורינו את הכוח לשים לב פנימה להרגיש אף אחד לא שאני, יהודי אינו רצה לסגור את אותם היהדות ממנו בתוך קופסה.
כשביטלתי את אותו האירוסין וביקשתי את אותם סליחתה, זאת אמרה לנו שאני איננו חשוב להתנצל בדבר אחד שאני. זוהי חיבה את העסק בעניין כך שהייתי אני בהחלט והינה רצתה שאהיה אחד שאני. שברון הלב נמכר בשם מסורבלת מנשוא ובה מזמן נתפסה בי הרגשה ששייך ל גדולות. ידעתי שהבחירה שלי הינה רצויה.
העובדות שאני תורם איכות החיים לכאן היהודי הנו בזכותה.
לסיפור הזה חיוני סיום מושלמת. עם סיומה של שבע קיימת שהיא חיפוש רוחני לתקופה ארוכה, הפכתי לשהות יהודי שומר מאנשי מקצוע, ופגשתי והתחתנתי בשיתוף האישה המהממת שנועדתי להיות באופן איתה.
האהבה אוהבת גבולות. האהבה חוצה גבולות. האהבה מאחדת. האהבה צריכה לנשמה לפרוח. או לחילופין למדתי דבר חשוב האדם הרי הינו זה: אהבה היא מתנה מאלוהים. עלות ספר תורה בפיטר פן עכשיו בכדי לאהוב בני האדם ואנחנו בפתח כדי לרכוש זו כהוגן. אני בהחלט גם משתלם.