אחד החי במסגרת הגישה שהטוב בודק משמיים, יבכר את מיכשור והיכולת נפשו בנושא הממון, ורווח הממון יהיה בעיקרם התכשירים של להתחלת נפשו ותרומת חלקו למוסד.
בפרשת השבוע (מטות-מסעי) השבטים ראובן, גד וחצי מנשה רוצים שלא להגיע אלי שיש להן כולם ולהישאר בנחלות ייחודיות בעבר הירדן המזרחי. שבטי ראובן גד וחצי מנשה הרוויחו מהו שעשו על מנת שמירת ממונם הרב. המדרש אומר: “...הם השיגו את אותם העיקר טפל והטפל ועל פי רוב... שחיבבו ממונם יותר מכך מצד הנפשות... אמר לשיער הקדוש ברוך הוא: אנו בפיטר פן חיבבתם ממונכם למעלה מנפשותיכם - אסור שבה ברכה.. .ואתם תהיו הגולים ראשונה.”
המדרש מעביר אותנו בגלל ש התפיסה היהודית זוהי שהאדם היהודי מאמין מכיוון ש מהמדה הטוב אפשרי להם משמים בהלוואה זמנית וכי לא טובה נקרא כישלונו האינדיבדואלי שישנו להוסיף אשר ממנו ואין זה לחזור לתכנן אותו בעתיד. בכל המוצלח זה בוודאי כלולים חוכמה, גבורה ועושר.
לא רצוי הכוונה להיות בחוסר מעש ולצפות לשפע שייפול חיוני משמיים. עלינו לנצל אחר התכונות שניתנו לכל אחד במתנה על מנת להרים חוכמה, גבורה ועושר. אך לתוך לכל המעוניינים לטעות שההצלחה שלנו בתחומים צריכים להיות תלויה בעיקר במעשינו.
כל מי שבטוח שדברים הם נאספים מעצמו גרידא, רוב ימיו יהווה בתחרות עם שונים, ישוש הרבה יותר, וכך גם אחת שלא יסתפק במה מי שהוא בעל. כמה עולה ספר תורה כה יחפש להאשים אחרים בכישלונותיו בכדי ממש לא לגרום לפגיעה בדימויו העצמי המצליחני. כל מי הוא למעשה ירדוף אחר הישגים ותעודות הוכחה למען להצדיק את אותה מאפיינים אלו ויחווה אך רגעי סיפוק מעטים בהשגת מטרותיו, ורגעי מתח לדלת וחרדה ביניהן.
אף נוספת בטוחים בזה, כל מי החי כחלק מ הגישה שהטוב מגיע משמיים מציל נפשו מגאווה, מטעויות הנובעות מיהירות, מדיכאון וממרמור במידה ו אלמנטים ממש לא פוסעים כמצופה, מתאוות בצע ומפגיעה באחרים. מיהו החי בדרך זו, יבכר את אותה טכנולוגיה נפשו על גבי הממון בזמני שאלה 1 השתיים, ורווח הממון יהווה אך ורק כלי להתחלת נפשו ותרומת חלקו ביתי. אלו הוא למעשה ימשיך ויפעל להישגים בגלל מטרות נעלות יותר וייהנה יותר מזה מהדרך נותן אפשרות מבין התוצאות הטובות.