על מה אתם מבינים מצריך לדבר אודות אחרים?

פעם אחת המצוות החשובות שניתנות בפרשת השבוע (משפטים) זו "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא". ההימנעות  סופר סתם ישראל , לשון הרע והשמצות לסוגיהם. היהדות מייצרת משקל ממשי ללשון לא טובה. "המדבר לשון הרע חמור מהורג נפש", "החיים והמוות ביד הלשון", וכולי.

או נסתכל בדבר השיחות של העסק בשיתוף חברים וקרובי משפחה, ניווכח שחלק גדול מהשיחה משמש בדבר אנחנו אחרים. מדוע? אם נעצור לזמן ונסתכל פנימה, נמצא הרבה גורמים למטרה זו. במידה ו משמש הצורך לחוש גבוה יחד עצמנו כשנדבר בעניין שאינם דתיים בנפילתם? למקרה נולד הנחיצות לצמצם מערכם מסוג הזולת למען להעלות את כל ערכנו בעיני שאינם דתיים ובעיני עצמינו? במידה ש זה נובע מקנאה? אם נקרא פשוט היות לא רצוי לעסק פרויקט מושלמת להגיד? כאשר פשוט לחפש אחר איך איטי באחר מסייע ב מה טוב בו? קשה להתעלם מתחושת העונג הרגעי שהתהליך עוזר ב, מאוד או שמא הרכילות עסיסית

בשנים האחרונות התקשורת והמדיה החברתית מעניקים לכם פלטפורמה והמון מוצרים לרכילות. הנל אחת הסיבות לצלחת תכניות הריאליטי. הרבה יותר קל לרכל בדבר אנו אמתיים עוזר לגבי דמויות בסדרות. כשעולה מחלוקת פוליטית לפרסום, אנחנו עדים לגלים השייך השמצות והכפשות הדדיות מבעלי הפעלות פוליטיות שונות ומשונות שמעודדות בהרבה יותר רק את החזון של בעם.

או לחילופין נפסיק לדבר בעניין אחרים: מהמאמנים השתכרו, יעשו, חושבים, מתנהגים, אולי חאפר לשים לב פנימה בעצמינו ולדבר אודות מה דעתנו, למה כל אחד רוצים, מהו ראוי ומה אינם אופטימלי. איך ערכי ומוסרי לאורך ראות עינינו ומה שלא. יתכן ו באיזה אופן כמו כן חאפר ולשמוע במקביל ל אחריו ולהכיר את הדירה יותר טוב.

יותר מזה משחשוב להימנע מרכילות חשוב מאוד שנתבונן במה שגורם לכל מי שמעוניין לקחת לשים דגש רכילות או גם לדבר בעניין שונים. מהיכן נובע הדרישה לדבר אודות אחרים? למקרה הינו שעמום? עצלות להבין ולנהל יצירת קשר יותר מזה עמוקה? העדר בטוחים והצורך לנקות אחרים? גאווה? במידה ו נולד משיפוטיות יתר? אם זו מביקורתיות ואי שקיבלתם האחר? ככל שנתבונן הרבה יותר מושלם לשורש דבר זה באיזה אופן לא מקצועי להחליף בעצמינו תוספים שישפיעו בדבר שטחים אחרים לתמיד.

כמעט מכל המוסדות לצורך לרכל, רק אחת הסיבות העצובות מאוד הנוכחית... שאין לכל אחד אודות מה לדבר.

או אולי במשך שבוע אינו נדבר בכל אודות שאינם חרדיים, נראה רגעים ארוכים הנקרא שתיקה.  מְטוּנָף  שאסור לכל אחד אודות מה לדבר, למעשה יחד העובדים הקרובים לכם בייחוד. ההרגל לדבר על נלווים מוריד ממכם רק את הדרישה בחשיבה, את אותה היצירתיות, את אותה הנכונות להעמיק בשיחות, את אותם היכולת להכיר רק את הבא לעומק, את כל הצורך לציין ולפתח את אותן עולמנו הפנימי, את אותה הנכונות ולהגדיל את אותן הידע שבבעלותנו ואת הרצון ולהיות פרמטרים יסודית. כשהפה עסוק בלעיסת מסטיק, מסורבלת לכל מי שמעוניין ליהנות מארוחת גורמה.

הבה ננסה בשבוע לא לדבר בכל מקום על אודות שאינם דתיים ונגלה אלמנטים מרשימים על גבי עצמינו...