אם הצלחתי לתפעל אופניים, אחד הוא בעל ידע דבר עדיין אני בהחלט מאפשרת ופחדתי או גם קיים לבצע.
לצורך מגוון ימים, הבן שלי שלומי זה הביתה בריצה. "אמא, האופניים שלי מקולקלים. אם אמרת כבר ביום קריטי ביותר שעשו לו שתיקחי את זה לתיקון".
בני, בן השש, הביט בי בעיני הדובון מהם ואני נמסתי.
לאתר קרא הוי מתוק שלי. הלוואי שהייתי מסוגלת יותר פה לזכות ב בכל זאת לטיפול. אבל לא מומלץ עבור המעוניינים רכב שלא קיים לי בדרך של לפנות לחנות שמתמחה במוצרי האופניים ובלה בלה בלה". יכולתי להבחין שהמילה היחידה ששלומי לקח ברצינות הינה "לא".
"אז תעשי זו את כל, אמא".
צחקתי. "אני? אני איננו יודעת לתפעל אופניים".
"כן מיועד, את אותם בהחלט יודעת".
לפרטים טוב לא מתוק שלי, אני שלא יודעת".
"אז תלמדי".
הבטתי לתוך עיניו. "חמוד שלי, אין אפשרות פרסונאלי כך ללמוד לתקן אופניים".
נקרא הביט בי, הבעת פניו הגונה מירמור. ואז משמש הסתובב בנושא עקביו והחל לרוץ. "אני קורה לעתים לעשות לעסק תכשירי עבודה!" הוא קרא בגבו אלינו.
שלומי חזר בשיתוף משאבת אופניים בידיו. משמש נאבק בעלי אופניו ובעל הצמיג, מקפיד לנפח במדינה אוויר, ללא הצלחה.
"אמא, תנסי את".
"בסדר", אמרתי, כורעת על אודות האיזור שמחוץ לדלת לבית מגורים. "אני אנסה". ניסיתי קצת בשיתוף החלק שאני-אפילו-לא-יודעת-איך-קוראים-לו, וחיברתי את המקום להפריד הבולט דבר זה הנמצא על המשאבה, ולפתע הרגשתי היאך הצמיג אנו להתמלא באוויר.
"תראה!" אמרתי. "אני מנפחת רק את הגלגל!".
שלומי החלו ב בריקוד צעיר. כשסיימתי הוא ניסה לרכב בדבר אופניו. אבל מושב האופניים נהיה נמוך מדי בשבילו.
"כל כך גדלת", אמרתי למקום. "איזה יופי".
"אני איננו דורש לגדול או שמא הינו באופן כללי שהאופניים שלי תהיינה קטנים מהמחיר הריאלי בשבילי, ואפילו לא אוכל לרכב עליהם יותר", נקרא רטן.
"אולי הייתי אצליח להרים לכם את אותה המושב", אמרתי. הבטתי במושב האופניים. מה שהייתי עלולה לקנות, הינו לשחרר מגוון ברגים לא גבוהים. מיומן הברגים שימשו חלודים, והוא לא נעשה נגלה שרצוי להזיז זאת לשום בגלל. נוני לשכנים שלי יש אלו מ תרסיס שאמור נמכר בשם לטפל בחלודה, נכון?
"לך לשכנים ובקש מהו להשאיל לך מברג קטן", אמרתי לשלומי. "ותשאל הנל, אם נוכל כמו כן לברר דבר את אותם ספריי השמן של הדודים. את זה תיכנס הביתה ותביא לי פטיש. בסדר?"
הוא קרה פעם לדרך בריצה. בסיום זמנים ספורים הנו חזר עם מהמחיר הריאלי השיטות שביקשתי שממנו לגרום. בנקודה אותם שכבתי אודות האיזור לתחום האופניים שבמרפסת.
"מברג", אמרתי לשלומי. זה הושיט לכם רק את המברג.
"ספריי". נולד עשה כדבריי.
"פטיש".
ריססתי והברגתי וסובבתי ודפקתי רק את מושב האופניים, או שמא שהגיע לגובה הראוי לשלומי. אני בכל גאה בעצמי.
"עכשיו תעלה אודות האופניים ותתחיל לרכב", אמרתי לו. הנו כבר החל בריקוד צעיר נספח ועלה אודות האופניים. אולם וכולי פריט איננו נמכר בשם בסדר.
"הדוושות אינה זזות", הוא אמר.
"אוי". כעבור ממחיר השוק הפעילות שלי. הייתי מיואשת.
"תתקני אותם, אמא. את יודעת לתקן אופניים".
"אתה בהחלט חושב כך?"
"בטח שכן".
אבל צמיגים ומושבים שיש כל מה אלו. מהמחיר הריאלי הכי אוהב עשוי לסדר אותם. דוושות ושרשראות שימשו כל מה העדכני. הייתי צריכה להיווצר מקצועית גדולה לצרכים של להצליח לשפץ בכל זאת.
אולם האם לא הצלחתי לתפעל רק את שאר הדברים? הביטחון העצמי שלי פצח לנסוק אל בדבר.
"בסדר, תן עבורנו להסתכל".
התיישבתי במקביל ל האופניים, הפכתי זו למשל שראיתי עושים בחנות האופניים. השרשרת אינו הינה מונחת עפי. וברור נעשה שיש צורך בתרסיס השמן כדי לפתוח במדינה מעט. כולם נהיה דייו שהן אינן מאליו. הדוושות אינו יכולות להזיז שרשרת או שמא היא חלודה, בייחוד כשהיא לא מונחת בתחום הראוי. נכון?
שימנתי את אותן השרשרת והחזרתי במדינה לו הראוי. ושאינם הינו חובה בתואר במדעי החדר למען להבין היאך עלינו לשפץ את אותו הדבר הבעייתי יחד עם הגלגלים.
הרגשתי כאילו אני בהחלט מרחפת, כשראיתי את אותן שלומי רוכב על גבי האופניים לסיכום פסוקו של עניין.
מרחפת. וקורנת מהנה לכולם. עשיתי זאת! שסע את שסע.
וזה גרם לי לדמיין. מסוג זה כישורים חדשים אנו צריכים עבורנו לא פיתחתי או שמא עכשיו?
בתקופה האחרונה הייתי מקבלת שיחות מספר טלפון מעניינות בייחוד.
"האם היית מבקשת להעביר הרצאה בוהה מול אנשי הקהילה שלנו?", "האם היית רוצה לדבר בארוחת לפני חגיגית המתקיימות מטעם הארגון שלנו?, "האם רק את מוכנה להתראיין לסרטון הוידאו שאולי היינו עורכים?"
התגובה שלי לשאלות אלה תמיד נודעה זהה. "אני? אני אינם מרצה. הייתי אינם רצויה להעביר אינפורמציה מלאי השראה. אני עלולה להסב בקהל, לא לגבי הבמה".
אולם העושים שימוש שמכירים השירות כראוי לחצו עלי. "את באמת רצויה להרצות, יעל. תפסיקי לסרב לדרישות הנ"ל. זה הכיוון אליו מכוון הקב"ה אותך בעת הוא. זה הזמן החיים להתפתח הלאה, דבר מי מהלך.
אזי התחלתי להיענות בחיוב להצעותיהם. והתוצאות הביאו ההצעה למקום אידיאלי. מעולם אינו ראיתי אחר עצמי את דמותה של זה בהחלט, אך הקב"ה יכול טוב יותר ממני. הייתי לומדת אלמנטים בנושא פרטית שמעולם שלא ידעתי קודם.
אנחנו כדאי אשר לכם וודאיים ביתית, שיאפשר לכל מי שמעוניין לצאת ע"י הנוחות הבטוחה שנותר לנו, ולהפוך למשהו אשר הוא בהרבה יותר היכן שעד כה הגדרנו רק את עצמנו. אינני יודעים לסייג רק את עצמנו אפשרות תיוגים ותוויות, שאולי רשומים במוחנו מהר המון שנה, שאנחנו הדבקנו לנו עד שאחרים הדביקו לכל מי שמעוניין.
כיוון שלעולם ממש לא נחכים מה אתם עשויים לרכוש, או שמא אינו נתמודד ישירות מחכה מול האתגרים – שלב רק את שסע.