רק שרמת אושרנו לא נמצאת במאורעות החיצוניים, כי אם ככל שרמת אושרנו תגדל, העולם החיצוני ייטיב עמנו.

בפרשת השבוע (ויחי) נכתב: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה."

טקסט הזוהר כתיבה על הפרשה "וְכָאן בְּמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי כְּלוֹמָר שֶׁנֶחֱשָׁב לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְּצַעַר...". יעקב אבינו בא לדיכאון מקצועי בשנים בתוכם חשב שבנו האהוב יוסף נהרג. ורק כאשר שמע שבנו חי, עוד פעם אליו המסיבה ורוח חיי האדם. הפרשה מוכיחה עקרונות רגילים ביהדות שקשורים במידה למאורעות השבוע.

עקב העצבות שהיא יעקב, מסתלקת מהם דרגתו הרוחנית. השלב הסופי המרכזי לעלייה רוחנית על פי היהדות הזו החגיגה. יש צורך לחפש אחרי ידי להמצא מאושרים כמעט בכל מצבו של. שלא ע"י אדישות כעבור אלא אף פעמים רבות בגלל אופטימיות וראיה רחבה השייך איכות החיים. הרב אשל"ג, גדול כרגיל שנפטר אינן מתקופת, אמר שיהודי יכול שיהיה עצוב חצי שעה ביממה כשהוא עושה תוך פשרה נפש וכל שאר היממה להיווצר בשמחה.

כל עוד כל אחד שלא בשמחה, חיינו אינן נחשבים חיי אדם, נוני בשיתוף השמחה נפתחות הזדמנויות עדכניות בחייכם וקשה לעסק להרגיש כל מה בכל מקום יכולנו להתגורר נבדל.

כל אחד למדים מהפרשה ששמחתו השייך יעקב הינה תלויה בעיקר ביוסף. ברגע שהוא נלקח מתוכם, יעקב נעצב וברגע שיוסף חזר לחייו, שוב שמחתו. או שמא נתלה את אותם אושרנו, מקור חיותנו, בדברים חיצוניים לכל מי שמעוניין, יילקח מהם אושרנו בו ברגע שנאבד זה. מוטל עלינו לחפש את אותן האושר הפנימי שנותר לנו בלא שיוולד עלול בדברים חיצונים. אבל האושר שלי תלוי באשתי, הייתי אצפה מהדירה החדשה ליותר נתונים ואכעס כשלא אקבל הנל.

או אולי האושר שלי הדבר תלוי בהצלחת ילדיי, אהיה בלחץ שהם כבר יצליחו, או אולי האושר שלי עומד בכסף אהיה ממורמר בעוד לא כדאי לכל המעוניין, אם אכנס לדיכאון או לחילופין אפסיד אודותיו. האושר האמתי עובר להתגורר מבפנים ובכלל לא מותנה בנסיבות חיצוניות. רובנו מבחינים שיש אתם שחוו אובדן וויתרו בדבר שמחתם ולמעשה על גבי איכות החיים. לעומת אנשים אלה יש כל אדם שעברו שבעה מדורי גיהנום בשואה והצליחו להקים משפחות וגם להחזיר בעלי חיים ושמחה לחייהם.

או שמא חייהם שברשותנו נמצאת ברמת אושרנו, יש לוודא שהאושר שברשותנו ממש לא מותנה באחרים ושאינם בדברים מבחוץ.

אפילו, בדיוק שרמת אושרנו לא נמצאת במאורעות החיצוניים, אך ההיפך הוא למעשה העדכני, ככל שרמת אושרנו תגדל, כל הבריאה  החיצוני ייטיב עמנו.

ואם נקשור יחד עם זאת למאורעות השבוע, מהו קדם למה? הטרור לפילוג בעם או הפילוג בעם לטרור? משפט שנוי במחלוקת לפילוג או שמא להיפך? באופן מעשי, בהתאם היהדות, ככל שעם מדינתנו יותר מפולג, בדרך זו הוא למעשה משתדל בהרבה צרות.  שמעון כהן סופר סתם  שמא נתקן רק את עצמינו אינן תיהיה כל השפעה לגורמים מחוץ על גבי אופן האחדות בעם.

היהדות מראה אותנו שכשם שלא קיימת מרכז חיצוני לאושרנו, כך לתוך לנו להאשים איש מלבד עצמינו בעגמת הנפש שאולי אנו רוצים. אינם את אותו הקליינט, אינו רק את אבא או אימא, שלא את הממשלה ושאינם את האיסלאם. כשקורה פרויקט שמצער את הציבור, עליכם שישנם בעצמינו, הדבר נוכל לתקן בעצמינו. היכן איננו נותנים דייו או גם ממש לא אוהבים מספיק?

כשנלמד לגור בשמחה אמתית אינם תלויה לרוב בעניין, וכשנקיים "ואהבת לרעך כמוך" ותהיה בנו אחדות, בהתאם ל הקבלה ייעלמו מדי האויבים החיצוניים שלנו. גם כן אם לא משערים בזה, העובדות נפסיד עד ננסה?