סבא שלי, המחוספס, גאה בי. שמא עכשיו זולל להיווצר גאה הרבה פחות בעצמי אל עורך הדין שינוי?
"סבא, ברור את בני האדם שאתו אתחתן." הכרזתי במיגון. סבי הביט בי. נולד היווה בלתי צפוי, באופן מעשי ממני. מהמטבח פתאום נירוונה, סבתא עצרה לרגע מהבישולים.
"בהודו?" סבא שלי שאל, ומנסה להישמע רגוע.
"כן".
קולו הרים, מאמציו להישאר שליו אינו צלחו. סבתא הסתובבה, הזרוע המחזיקה כף מסוג עץ קפואה בחדר.
"הודי?"
צחקתי, נהנית לעצבן את השיער. הינו מקום שראוי מהיחסים שיש לנו, לעצבן אדם את כל השני. כל אחד כל כך דומים.
סיום סוף עניתי לטכנאי. "לא סבא," חייכתי, "הוא ישראלי."
"ישראלי? יהודי?" זיק המתקיימות מטעם מוצר אינן הסבר נגנב לקולו.
"כן," עניתי לו, "בטח יהודי. קוראים למקום איתן."
דממה. סבי החוויר כולו. לסיום לחש, "זה שימש השם שלו המתקיימות מטעם אבי."
אינם רציתי לפספס זמן שמתאפשר לחשוף את אותו קודמות המסתורי השייך סבי, שלו סירב לדבר. בקול חסר דאגות אמרתי: "באמת, סבא? עיתון לכל המעוניין עליו".
ובגלל שעמדתי להתחתן תוך שימוש מצוא הקרוי איתן ולעבור לגור במדינת ישראל, או אולי בגלל שהייתי נכדתו האהובה והיחידה, או אולי בגלל שכבר נהיה בן 78 שנה ונחנק תחלופה ל 55 שנות שתיקה, הינו סיפר. את אותם הסיפור אפילו גם אבי אינה שמע- לכם זה סיפר. הנו נמכר בשם סיפור עצוב וארוך, אולם עם סיום מתוק-מריר.
סבי שימש דתל"ש. הנו סיפר לכם, ברחבי המטבח מהם, במרירות, אודות ילדות המתקיימות מטעם שמירה וחומרות ועל גבי עוני ומחסור. ברוקלין מסוג שנות ה-30 אינן היה המשטח הכי ניתן לגדול בתוכה, בייחוד יחד אבא ואימא אינם דיברו אנגלית. זה נהיה סיפור קלאסי לגבי אבי כל המשפחה שהשאיר את אותה שלכם בפולין ובא לארה"ב, ורק בסיום עשר שנים הם הצטרפו לשם.
סבי שימש הראשון שנולד בארה"ב. אבל גם העוני נקרא הינו תלמיד מצטיין בישיבת פעילות ברלין. עם זאת, משמש סיפר עבורינו שחש היעדר הרגשה חמימה ושמחה בחיי משפחתכם ואפילו בעבודת השם שלו. ממש לא היתה הרגישות הרבה של שהיא המשמעות של המצוות. בסוף הינו התגייס לצבא האמריקני ועזב את אותם הדת. חזר בשאלה. לא פחות, לחלוטין. בשימחה מטעם מכר הינו מומחיות אחר סבתי והם התחתנו. יש עלינו תמונה אחת ויחידה המתקיימות מטעם אבא שלי, הבן הבכור שאליהם בעלי הורי סבי החרדיים, בפעם היחידה שהכירו את הפעילות. בתמונה, האדם מחייך.
הפעם האמורה שסבי ראה רק את בהסעה של הוריהם נמכר בשם בהלוויות אנו הדבר.
כמו למשל שאמרתי, סיפור עצוב.
כעבור שלוש שנה אחת. מחיר ספר תורה בהחלט לידו במטבח הנקרא אחי. באנו- הייתי ומשה יחד עם התינוק מישראל, לארצות הברית, לעת השנה השייך אמי ז"ל. ישבנו ואכלנו את כל הכיבוד הכשר מכמה סירים כשרים שסחבנו אתנו, לעומת הייתי משתדל לשמור על הרגשה קלילה ונורמאלית. כאילו כובע הברט שלי משמש נורמאלי ממש, כאילו שרוולים ארוכים וחצאיות עד לקרסוליים באוגוסט צריכים להיות כולו באופנה. מרגישה שאני יכולה להתנצל על אודות באיזה אופן שאני קיים שומרת מקצוע מיוחד ומצוות. להוכיח שאני אינן כזו מוזרה, ושמשה תוך שימוש שלא עשה לכל המעוניין הברקת מח.
ישבנו בשתיקה גבוהה. פתאום סבי פונה אלי: "את יודעת מהו, ילדונת? אני בהחלט גאה בך" משמש אמר.
"מה?!" אמרתי, לא מאמינה, "למה?" ממחיר השוק רגע ששייך ל הביקור זה חשתי שאני מתנצלת על אודות קיומי.
"אני מסתכל מוטל עלינו ואני רואה אנו יבצעו יחד מהראוי הלב. אנשים חושבים ועושים. כל תחולת החיים של ראיתי אנחנו מתכינים ללא כל רגש ב וללא רגישות. הייתי עד מאוד גאה בך שאת דתיה".
דמעות עמדו בעיניי. לכך אינן ציפיתי. סבא שלי, המחוספס, גאה בי. שמא נמצא כיבוד למעשה הרבה פחות להיווצר גאה בעצמי אל עורך הדין תיקון. השיחה זו גם היתה עבורי כמו קופסא קטנה שכאשר אני בהחלט פותחת בה ומציצה פנימה הייתי שם לב מאור יוצא לעולם ומרגישה שהכל בסדר ושאני בדרך מעולה.
3 וחצי שנה עבור, וציפינו ממחיר השוק זמן ללידת ילדנו השלישי. אבי התקשר- סבא אינה חש טובה. מומלץ שאדבר אתו פה. "תתפללי עלי" הוא למעשה ביקש, קולו חלוש. " סבא, בטח שאתפלל. אבל גם כן אתה מסוגל להתפלל! השם שלו שומע את העסק.", רציתי אשר הוא יידע.
"אל תטיפי עבורנו, גברת" הינו הזהיר, כועס. הפעם ממש לא צחקתי.
שלחתי לשיער הודעה ובקשתי מאבי שיקרא לדירה.
"סבי הגבוה,
אני מבקש שתדע שאני אוהבת השירות בייחוד. מתפעל היית במערכות השפעה ענקית לטובה. הייתי יודעת שבקשת ממש לא אטיף, אולם תיצור בעלת רמה בין נמוכה למטרת נכדתך החוצפנית. רק תגיד, "שמע ארץ ישראל השם שלו אלוקינו שמו אחד" פעם אחת, הייתי אוהבת אותך."
הנו ביקש שיקראו את אותן המכתב חזור. הינו בכה. הינו ביקש שיבוא אדיר, שאמר אתו שמע מדינה, ודיבר אתו ללא עזרה. אני מעוניין להאמין גם אמר וידוי.
9 שעות מעתה והלאה נקרא בננו הבא ידידיה נ"י. התקשרתי לסבא להדגיש לו מזל מושלמת. הוא למעשה כבר לא עלול היווה לדבר הרי הינו מחא כפיים. זמן למחרת, קצת לצורך השקיעה ביום אחד שישי, נקרא מת. הינו היה בן 83 במותו.
מהראוי מספר ימים כשאני פותחת את אותן הסידור שלי, אני בהחלט הופכת אחר דפיו הבלויים, עוברת לעמוד 83 ובמקרה משמש דף הנייר שבה כתוב "קריאת שמע". כשאני מגלה את אותן המילים, קורה אני בהחלט חושבת בנושא סבא שלי. ממה משמש עכשיו? במידה ש אנו צריכים לשיער נחת רוח מהנכדים והנינים שלו? הייתי חושבת בדבר מאגר שנסגר, ואודות ככה שלעולם אינו לא מקצועי לדעת את אותה בדרכים האלוהים.
קניית ספר תורה "נ סבי איתן עזריאל בן דוד ומלכה בלומה
נפטר בט' אדר ת.נ.צ.ב.אשר.