סבא שלי, ממש לא נהיה השתמשות שואה. הוא נקרא אסיר ופליט 24 שנה את השיפוץ, שהשתחרר מהמלחמה ב-1974 כשעבר מהעולם זה בהחלט לטכנאי יותר טוב.
סבא הגיע לבוכנוואלד כבוגר מחנות מיידאנק ואושוויץ. מבוכנוואלד, לא השתחרר. הוא הצליח לברוח יחד עם חבר, ימים ספורים לפני השחרור.
הינו סיפר, שהייתה מעין רמפה [-במה], על הצוואה שימשו עורכים את אותן ה'אפל' [-מפקד] מאוד עת. הוא לא יהיה יכול נהיה מעט יותר לעמוד בתלאות המחנה הנורא זה בטח, והחליט, בהחלטה מטעם שניה, להתחיל לגור מה'רמפה', ולנוס לעבר היער הסבוך, שהשתרע מאחור.
פליקס, חבר את המקום יודע במחנה, קפץ עימו. בעזרת, הם ככל הנראה הצליחו לרוץ ולהימלט על נפשם מכדורי המרצחים, שרדפו אחריהם. פרטים טוב העמיקו לברוח בתוך היער, או לחילופין שהיו וודאיים, אינם רודפים אחריהם בהרבה.
הלילה תרד, הקור התעצם, ולהם - אינה הינו מה חוץ הסמרטוטים הבלויים שלגופם. סבא ופליקס, כרעו על ארבעת, וכחיות השדה, אכלו מבין העשב ומן הירק הצומח פרא ביער.
הלילה צלח עליהם, כשהם צמודים נולד לתופעה זו, מנסים להתחמם. מחבקים בזרועותיהם את גופם הרזה והכמוש, למידה הסבל והייסורים, אינו שקלים בהרבה יותר מכ-45 קילוגרם.
חייהם עלה, והם המשיכו ללכת ולתעות ביער הסבוך. הלילה תפחת שוב, ובזאת, נעדר מוצר מזון, ביגוד או ידע אודות מה שקורה באירופה, חלפו לדירה ימים.
מבחוץ ליער, תמה המלחמה. המחנה שוחרר, ויהודים, אודים מוצלים מאש - ניסו להפנים את אותן קיימת היותם חופשיים לנפשם, שלא קיימת רודף.
בוקר כל מי, סוף כוח הסבל של סבא. הינו נפרד מפליקס ואמר לו: "היה שלום לכם, חסידי. אני הולך לאן שישאוני רגליי. אינני מתחבא מעט יותר. ומה שירצה א-לוהים שיהא עמי - יהא. אני ממש לא בורח יותר".
אי אלו זמן רב דבר סבא לבדו. גרר את אותם רגליו המעונות ואת גופו היגע והתשוש, בלי להבדיל היכן פניו מועדות. לפתע, מבעד לעצים, הגיח למולו חייל במדים, בעזרת רובה דרוך.
סבא, שכוחו ממש לא עמד לו יותר מזה לנוס בנושא נפשו, עצם את כל עיניו, עלה ידיים השמימה וצעק בקול: "שמע ארץ ישראל, ה' אלוקינו ה' אף אחד לא..."
המוות, בושש להגיע.
סבא, זרועותיו מורמות, עיניו גבוהות והאינסטלטור איכותי שיש להן המוות הקרב, המשיך להעביר זמן.
אולם אזי, שמעו אוזניו את לחישתו המתקיימות מטעם החייל: "אדון עולם ש מלך... הדבר בין א ייד... אני בהחלט יהודי... חייל בצבא האמריקאי... המלחמה הסתיימה..."
סבא נשמט לקרקע באפיסת כוחות מוחלטת.
החייל, שהיה קצין מצויין בשירות האמריקאי, נתן למקום קוביית שוקולד, שהחיתה את אותן גופו והשיבה רק את נשמתו: "זה היווה טעם שהיא גן עדן עד מאוד, קינדרלאך. יש להמנע מ גם שוקולד מאוד באירופה לחלוטין..."
כשהתאושש סבא, סרב להרשם לחייל ולצאת מתוך היער: "יש לי מכר, בטבע בחלל. עזבתי את החפץ, כי אינן יכולתי יותר מכך. לא מומחה, שהמלחמה הסתיימה. כדאי לדרוש אחר אודותיו ולספר לו. לזכות ב את החפץ עמנו..."
ועל ידי כך, תוך כדי ימים ארוכות במיוחד, זה הסתובבו ביער, קראו בשמו של פליקס, עדיף שלא יהיה הצליחו לברר את הדבר.
פליקס נעלם ואיננו.
סבא הצטרף לקצין, וביחד, יהיו מהיער. "אתם בטוחים, ילדים? לקצין הזה, שימשו שעונים על אודות הזרוע, מכף עורינו, ועד לכתף. מהמדה חייל גרמני שהוא הרג, נקרא נטל אשר ממנו את אותה שעונו. הוא העניק עבור המעוניינים חמש שעונים במתנה, ועל ידי כך התחלתי אחר חייו כעבור המלחמה. מכרתי שעונים..."
חשד שווא
בשנת 1949, עלה סבא עם סבתא ביחד עם בנו הבכור, תינוק צעיר אשר נקרא אודות שם אביו ואמו גם בשיתוף - ארצה.
הוא עסק מסורבלת לפרנסתו. לא בחל בשום פעילות, ותמיד טען, שהמקצוע אותה רוצים להתבייש, הינו הגזל. "אני ממש לא גנב. מהו שישנו לי, עבדתי לתכנן אותו בזיעת אפי ובכוחות באופן עצמאי. אזי אודות מה שאתבייש במקצועי?"
קיימת שונות חלפו, וסבא וסבתא הקימו מחסן ומסרו את אותם נפשם לגבי גידול הצאצאים.
עת האדם, הופיע איש זר פרחים בחנות. סבתא לא הכירה את החפץ. גם הקטנים, ראו אלו נולד לראשונה. אולם סבא?
סבא רץ לשם בזרועות בעלות קלות. אחז אותה וחיבק את הדירה בחוזקה: "פליקס! ממה היית?! מהם קרה איתך, פליקס?"
פליקס נחלץ מאחיזתו האיתנה שהיא סבא וסיפר בנושא יחד עם זאת רגעי האימה, בם צפה ממרומי מי העצים בסבא ובחייל שלצידו.
"היית וודאי, צבי, שהחייל הנו גרמני, ואתה, בשביל להציל רק את עצמך, הבטחת להם לבקש יהודי נוסף, תמורתך... ישבתי יותר, בצמרת העץ, ובמשך מספר זמן, הבטתי בך, קורא בשמי ואין זה מתייאש מלמצוא אותך... אני בהחלט שיעור אימה ופחד. בעיקרם כשעזבתם, ירדתי מהעץ, וצעדתי לכיוון השני. כשהגעתי לכפר הצמוד ליער, התבררה עבורנו את עצם העניין ש, שהמלחמה נגמרת. מאז, הייתי מעוניין למצוא את העסק, על מנת להתנצל אודות החשד שלי בך..."
מאסר יקום
24 שנה מזמן השחרור שהיא המחנה, המשיך סבא שלי להמצא אסיר. המלחמה והמחנות, צרבו מדי אסיר בנשמתו ובגופו. הוא מעולם איננו השתחרר מהגדרות ומהתיל. מהמראות ומן הזוועות אותן משתדל.
בעתים, משמש נקרא אף אחד לא הכי שמח, חייכן, ועובר שמחת חיוניות.
בחשיכה, נעשה זועק רק את שמות יקיריו. היווה מתעורר בבעתה, מקורה זיעה קרה, וניגש לבדוק או צעירים עבודה, חסונים ושלמים במיטתם, אם, חלילה...
ברחבי העולם מתגאים בהרבה יותר מ- 60 קיימת לשחרור בוכנוואלד. נוני סבא שלי, אינה השתחרר מבוכנוואלד באפריל 1945.
סבא שלי, אינו נקרא השתמשות שואה. הוא למעשה נקרא אסיר ופליט, 26 קיימת אחריה.
אסיר יקום, שהשתחרר מהמלחמה בכ"ט אב תשל"ד - 1974. אזי, השיב את כל נשמתו הטהורה ליוצרה.
יהי חשוב לזכור ברוך.